125 הילדים ובני הנוער – 80 מהם החיים בנווה חנה ו-45 המטופלים בפנימיית היום – עברו בעבר חוויות טראומטיות במסגרת משפחותיהם. רבים מהם חוו הזנחה פיזית ונפשית, התעללויות גופניות ו/או נפשיות, ניצול מיני וכן מצוקה כלכלית, לעתים עד כדי עוני משווע וחיים בתנאי רעב.
נווה חנה נועד לספק לילדים אלו בית חם במלוא מובן המילה, כדי לעזור להם להתגבר על חוויות העבר, לחנכם לקראת עתידם כבוגרים עצמאיים ואחראיים ולהקנות להם מושגים של כבוד הדדי ושל סובלנות.
במידת האפשר, נשמר הקשר בין הילדים להוריהם. העובדות הסוציאליות של בית הילדים שומרות על קשר הדוק עם מורי הילדים, ועד כמה שניתן גם עם ההורים ועם יתר המכרים.

הקניית ערכים

תשומת לב רבה מוקדשת להקניית ערכים, כמו אסתטיקה בלבוש ובמקום המגורים, הרגלי ניקיון והערכה  לכסף (לדוגמה, כל ילד מקבל דמי כיס, וכך מתנסה באופן בלתי אמצעי בהבנת ערכו של כסף וחשיבותו של חיסכון).
בנווה חנה לעולם לא בוחרים לרכוש עבור הילדים את המוצרים הזולים ביותר. כך מראים לילדים שהם "שווים את ההשקעה", ויוצרים אצלם הערכה הן לעצמם והן לסביבתם. בנווה חנה אין רהיטים שבורים וגם לא ציורי "גרפיטי" על הקירות. הילדים מקבלים את המיטב, והם מוקירים זאת ונוהגים בהערכה ובדרך ארץ – הן בחברים והן ברכוש.

דת ומסורת

ערכי הדת היהודית מוקנים לילדי נווה חנה ברוח היהדות הקונסרבטיבית. גישה זו באה לידי ביטוי גם בחיי היומיום. הילדים נוהגים לומר את תפילת המזון לפני הארוחות ואחריהן, משתתפים בתפילות של ערבי שבת וחגים, לומדים את תולדות עם ישראל ואת המסורת היהודית, וכמובן חוגגים בר/בת מצווה. חגיגה זו מהווה אירוע חשוב בבית הילדים בכל שנה, ואורחים רבים משתתפים ביום מיוחד זה בשמחתם של הילדים.

נווה חנה גאה במסורת אחרת, ארוכת שנים: העזרה שמגישים המתנדבים מחו"ל ומישראל בכל תחומי הפעילות של בית הילדים. המתנדבים מהווים תוספת חשובה לכוח העבודה, וקשה מאוד יהיה לתאר את חיי היומיום בבית הילדים, ובייחוד את חייהם של הילדים, ללא המתנדבים.
וכך, מושיטים כאן יד אנשים צעירים וקשישים – כל אחד וסיבותיו האישיות עימו. רבים מהם באים לנווה חנה באופן קבוע ומקדישים את עצמם למשימות ולמטלות, המיועדות להם. לא פעם מגיעות למקום קבוצות שלמות של צעירים מחו"ל, העוזרים במשך תקופה קצובה להגשים מיזמים ספציפיים.

מתנדבים מחו"ל ככלל ומתנדבים גרמניים בפרט

מאז ייסודו של נווה חנה, עוזרים בבית הילדים בהתנדבות צעירים, שהגיעו מחו"ל. עוד בהיותה במוסד "אהבה", תמכה הָני אוּלמָן בקליטתם של מתנדבים גרמניים. כבר אז, היא שאפה לפעול בדרך זו למען פיוס בין שני העמים. תחילה הגיעו בעיקר מתנדבות, שעבדו בבית הילדים, אולם במשך השנים החלו להגיע לנווה חנה צעירים מגרמניה לא רק במסגרת התנדבות לשנת שירות אחת (ש"ש), אלא גם כדי למלא את שירות החובה הלאומי שלהם.

מתנדבים ישראליים – שנת שירות ושירות לאומי

בנוסף למתנדבים הגרמניים, שייסדו בנווה חנה מסורת של התנדבות, יש גם מתנדבים ישראליים, העוזרים בקביעות בבית הילדים. מדובר בבוגרי תיכון, המתנדבים לשהות במקום במשך שנת שירות אחת (ש"ש), לפני גיוסם לצבא. במקרים נדירים יותר, עושים צעירים ישראליים את שירות החובה הלאומי שלהם בנווה חנה, כתחליף לשירות הצבאי.
האתר נבנה ע"י שינשינים בהתנדבות.
משנת 2003 השינשינים מגיעים מארגון LEAD לפיתוח מנהיגות בישראל, אחרי מסלול שעברו במשך שנתיים.

משימות

המתנדבים מסייעים במטלות השונות, בייחוד בעבודות מטבח, גינה, מערך הסעות ומשרד, וכן בתיקונים שונים, אך ייעודם העיקרי הוא ליצור קשרים טובים עם הילדים וללוותם.
המתנדבים הישראליים, כמו המתנדבים מחו"ל, אשר שוהים בנווה חנה במשך תקופה ארוכה, נוטלים על עצמם תפקיד מגשר חשוב. בשל גילם הצעיר, הם יכולים להתקרב מאוד לילדי נווה חנה ולשמש להם כאחים בוגרים.
מסיבות של הגנה על צנעת הפרט, מתוודעים המתנדבים רק לפרטים ההכרחיים ביותר בסיפורם האישי של הילדים. עובדה זו עוזרת להם ליצור קשרים שווי-ערך ואמפאתיים עם הילדים, נקיים מעכבות, מדעות קדומות ומהסתייגויות. לקשר שנוצר בינם לבין הילדים, שמטבעו מוגבל בזמן, יש יתרון חינוכי וריפויי נוסף: הילדים ובני הנוער לומדים בדרך זו להתמודד עם פחדי נטישה בסביבה מחזקת ותומכת.

קבוצת תאטרון יהודית-בדואית

"נתיב לשלום"- פנימיית יום מעורבת

פיוס בין העמים אינו רק סיסמה. פיוס אמיתי קיים בדברים הקטנים, בחברויות ובקשרים האישיים שבין בני העמים השונים. נאמנים לתפיסה זו, יזמו מנהלי בית הילדים בתחילת שנות ה-90 מפגשים עם שכניהם, הבדואים מרהט הסמוכה.
הקשר הראשון בין בית הילדים נווה חנה לבין הילדים הבדואים מרהט נוצר באמצעות מפגשים ופעילויות משותפות בסוף שנות ה-90. המחשבה שעמדה מאחורי המפגשים המשותפים הייתה שבעת משחק ופעילות משותפת נרקמת חברות בין ילדים בני אותו גיל ובעלי אותם רצונות, ללא התייחסות למוצאם, דתם או לנושאיים פוליטיים. חברות זו מאפשרת להכיר את סגנון חייו של הזולת, את שפתו, את דתו ואת המנהגים, המסורות והחגים השונים.

תקווה לעתיד - הבנה ופיוס

פעילות גישור זו יצרה קשר יציב עד כדי כך, שאף האירועים הקשים, שפקדו אותנו במהלך השנים האחרונות, לא הצליחו לערער אותו. הניסיון הראה, שניתן לגשר בין שתי קבוצות של אוכלוסייה, המתגוררות זו לצד זו, גם אם לכאורה לא קיימות ביניהן נקודות מגע וכאשר לכל אחת מהן יש דעה קדומה כלפי חברתה.
בעקבות החברויות שנוצרות, מפנות הדעות הקדומות את מקומן להבנה ולפיוס בין העמים וניסיון זה מעשיר את כל המעורבים. החוויות המשותפות במהלך המפגשים יוצרות השקפת עולם שונה ורעננה, שמחלחלת מבני הנוער גם להוריהם ולמוריהם.

חינוך מקדם

בשל בעיותיהם האישיות זקוקים כל ילדי נווה חנה לתשומת לב מקצועית וטיפולית מיוחדת, אך יש לדאוג גם לחינוכם ולהשכלתם במסגרת בית-ספרית וכן ללמדם ערכים, נימוסים והתנהגות נאותה, המוקנים במסגרות חיצוניות.
נוסף לבעיות האישיות, ואולי בגינן, חווים ילדים רבים קשיים התפתחותיים, ואלו גורמים לקשיים ביכולת הלימוד והריכוז שלהם. ילדים כאלה, הזקוקים לעזרה ולקידום בתחום הבית-ספרי, מקבלים שיעורי עזר.
יתר על כן, מוצעת להם מסגרת של העשרה, ובאמצעותה מוקנים, למשל, מושגי יסוד אלמנטאריים לילדים צעירים, אשר לא זכו ללמוד אותם במסגרת המשפחתית. עם זאת, חשוב להקפיד ולתקשר עימם ברמת שפה מתאימה להם, ובו-בזמן גם לתקן טעויות לשון.

אמצעי תעסוקה

השנים האחרונות הוכיחו, שגם העבודה במאפייה שהוקמה בבית הילדים משמשת כאמצעי קידום ותעסוקה, הן עבור בני נוער מנווה חנה, שנפלטו מבית הספר, והן עבור חניכים לשעבר, שכבר עזבו את בית הילדים.
למאפייה תפקיד חשוב גם מבחינה שיקומית. באמצעותה לומדים הילדים להיות דייקנים, לעבוד בצורה נקייה ומסודרת, ליטול על עצמם אחריות ולהפוך חלק מצוות. תוך כדי עיסוקם הם זוכים לחיזוקים נוספים, מגלים את כישוריהם ויכולותיהם ועוברים חוויות חיוביות, המבוססות על הישגיהם. כל אלה מובילים לחיזוק הדימוי העצמי שלהם.

בנווה חנה גדלים הילדים בסביבה סובלנית ופלורליסטית, שמגשימה הלכה למעשה ערכים של סובלנות וכבוד הדדי.
כמו יתר ילדי ישראל, גם ילדי נווה חנה חיים בחברה מגוונת שמשלבת תרבויות ומוצאים שונים. אולם, עצם קיומה של חברה רב-לשונית או רב-תרבותית עדיין אינו משמש ערובה לקיומם של סובלנות ופלורליזם בקרבה.
החיים בנווה חנה מזמנים לילדים אפשרות להטמיע את הסובלנות הזו. ראשית, הם חיים בצוותא במשפחתונים, ללא כל התייחסות להבדלי מוצא או עדה. שנית, הם לומדים להכיר את המתנדבים מחו"ל, המגיעים לבית הילדים במסגרת שירותם הלאומי, מדברים איתם ולומדים על חייהם ותרבותם. כך הם חווים בדרך טבעית לחלוטין את ההבנה והפיוס בין עמים ולאומים.

במדינת ישראל חיות קבוצות אוכלוסייה, המשתייכות לדתות שונות ומטפחות מורשת אתנית שונה. מכיוון שאוכלוסיית הבדואים-מוסלמים חיה בקרבת מקום לנווה חנה שבקריית גת, החליט בית הילדים כבר בתחילת שנות ה-90 לפעול להיכרות קרובה בין שתי הקבוצות. בעקבות החלטה זו, נוצרו קשרים עם הבדואים החיים ברהט, עיר בדואית, המצויה במרחק של כ-40 ק"מ מנווה חנה, ומתקיימות פעילויות משותפות בין ילדי נווה חנה וילדי רהט.

רשויות הרווחה, המפנות את הילדים לנווה חנה, מגדירות אותם כמעט ללא יוצא מן הכלל כבעלי צרכים רפואיים ושיקומיים. לכן, מטופלים כל הילדים ובני הנוער במסגרות של ריפוי פסיכולוגי.
מרבית הילדים בנווה חנה מגיעים לבית הילדים בגיל צעיר יחסית, אבל הם כבר נושאים על כתפיהם מעמסה כבדה. חלקם אפילו לא מסוגל לתאר מילולית את שעבר עליו. כדי לשאוב מהם מידע על הבעיות המעיקות עליהם, יש להשתמש באמצעי טיפול מיוחדים, ולאחר האבחון יש לנסות למצוא את מסגרת הריפוי ההולמת כל ילד וילד.

סוגי הריפוי

בנווה חנה משתדלים לספק לכל ילד את סוג הריפוי המתאים לצרכיו המיוחדים. מטרות הריפוי הן לסייע לו להתגבר על בעיות העבר, ללמוד להסתדר עם בעיות ההווה ולהשתקם, על מנת שיוכל להשתלב בעתיד כבוגר בחברה. לשם כך קיימים בבית הילדים סוגי טיפול וריפוי מגוונים, חלקם חדשניים ביותר ועדיין לא קיימים במקומות אחרים.
ריפוי במשחק קיים בנווה חנה מזה שנים רבות. המטפל מציע לילד מבחר של אביזרי משחק, והילד משחק בהם תחת השגחתו. מאחר שילדים נוהגים לשקף תוך כדי משחק גם את רגשותיהם ולתת דרור לקונפליקטים מודחקים, נפתח בדרך זו צוהר לתת מודע של הילד.
לריפוי באומנות מטרה דומה –  גם טיפול זה מציע דרך ביטוי לא-מילולית, כדוגמת יצירה, ציור ופיסול, להבעת רגשות וקשיים.

נווה חנה הוא אחד המוסדות הראשונים בישראל, שהנהיגו טיפולי ריפוי לילדים באמצעות בעלי חיים. ילדים הסובלים מפחד מגע, למשל, יכולים להתיידד עם חיית המחמד "שלהם". בעזרת הקִרבה והחום, הנוצרים במסגרת הקשר עם בעל החיים, מבהיר הילד לעצמו את עברו בצורה לא-מילולית. בו-בזמן, מסייע בעל החיים לפתיחת ערוץ תקשורת בין הילד לבין המטפל.
בנווה חנה מחפשים דרכי טיפול חדשות ללא לאות. בשנים האחרונות נוספו שתי שיטות טיפול חדשות לסוגי הריפוי הקיימים בבית הילדים:
הרפואה הסינית המסורתית מציעה דרכי טיפול המאפשרות להתקרב לילדים ולבני נוער, אשר מגיעים לבית הילדים מתוחים והיפראקטיביים, עקב ההתנסויות הקשות שעברו.
ילדים רבים, הלוקים בחוסר איזון כזה או אחר, מפיקים תועלת מרפלקסולוגיה (עיסוי בכף הרגל). עיסוי כף הרגל מעניק הקלה בשני תחומים – גוף ונפש.
בנוסף, כ-30 מילדי נווה חנה יוצאים כל שבוע בקבוצות קטנות לרכיבה טיפולית.

תיאוריה

ילדים רבים, שחוו בצעירותם חוויות קשות, אינם מסוגלים לשוחח על כך, מכיוון שהחוויות האלה התקבעו בתת-המודע שלהם מבלי שעברו תהליך של עיבוד. משחק מאפשר להם לבטא את הקונפליקטים העוברים עליהם, מבלי לדבר עליהם.

הריפוי במשחק מציע צורות מגוונות של משחק: משחקי פונקציה – שנועדו להרגעה ולהסחת תשומת הלב, משחקי עיצוב – לעידוד הדמיון וכוח היצירה, משחקי חוקים – לקיום מפגש עם נורמות, ומשחקי חברה – להתגברות על קונפליקטים ורכישת מיומנויות חברתיות. בדרך זו ניתן גם לאבחן את הקונפליקטים של הילד, וגם לסייע לו לפתור בעיות.

פוטנציאל הריפוי

המשחק מאפשר נגישות לתת-המודע של הילד, כי בעת המשחק הוא מחצין בלי משים את הקונפליקטים המודחקים בתוכו. הבעת הקונפליקטים באמצעות משחק מאפשרת למטפל לזהות את ההפרעות התנהגותיות אצל הילד, ובו-בזמן, להתמודד עימן.
הילד בוחר משחק (בובה, קוביות, כדור וכיוצ"ב)  ומשחק בו בנוכחותו של המטפל, באווירה חמה ותומכת, שמאפשרת לילד לתת דרור לרגשותיו. הילד הוא שמתווה את הדרך, והמטפל עוקב אחריו. רגשותיו המוחצנים של הילד ואף היכולות והקשיים שהוא מגלה מבארים למטפל את מקור הבעיות של הילד ואת הדרך לפתרונן.
דרך ריפוי זו אמורה להוביל, בין היתר, להפחתת מתחים, להתנסויות פעילות, להתפתחות עצמית ולמודעות עצמית וכן ליכולת לפתור בעיות. בנוסף לכך, משמש הריפוי במשחק גם לרכישת ידע ומושגים ולפיתוח יכולות החשיבה וההבעה. בזמן העיסוק עובר הילד גם תהליך למידה חברתי.

תיאוריה

האמנות היא כלי ביטוי אפקטיבי במיוחד בקרב ילדים, שאינם מסוגלים לבטא מילולית את הבעיות המכבידות עליהם או לתאר את החוויות שעברו עליהם. כלי ריפוי זה מתבסס על שתי הנחות יסוד: מצד אחד, מאפשר התהליך היצירתי שיפור והקלה בסימפטומים הקיימים, ומצד שני, משמשת היצירה האמנותית כתהליך פסיכו-תרפויטי שמטפל במקור הסימפטומים.
בעבודת הריפוי באמנות אין התייחסות לאיכות היצירה. המטפל מתייחס לכל "יצירת אמנות" כבסיס לעבודת הריפוי ואינו מחשיב את רמתה או את איכותה. מסיבה זו, לא צריכים הילדים המטופלים בריפוי באמנות להיות בעלי מיומנויות או כשרונות מיוחדים.

פוטנציאל הריפוי

העבודה האמנותית מאפשרת לילדים ליצור תקשורת בלתי אמצעית. זוהי עבודה פרטנית, בה כל ילד עוסק בתחום היצירה הקרוב ללבו. הילדים בוחרים אם לפסל, לצייר, לנגן, ועוד. היצירה האמנותית פותחת צוהר לנפשם של הילדים שאינם מבטאים עצמם מילולית, וכן העבודה עם כלים יצירתיים, והמגע בחומרים שונים כמו צבע, חימר, בדים, כלי נגינה ועוד, נחשבים תרפויטיים בפני עצמם.
הריפוי באמנות מרגיע מאוד את הילדים ואינו מאיים או מלחיץ. בנוסף, הילד לומד שהוא יכול ליצור משהו במו ידיו. זוהי התנסות חיובית ובריאה, התורמת להבנתו העצמית ולהעלאת הדימוי העצמי שלו. בנוסף לכך, מתפתחת ומתגבשת זהותו ומתחסנת לאורך זמן.

פינת החי

תיאוריה

ילדים רבים, ובייחוד אלה הסובלים מהפרעות נפשיות, נקשרים בצורה טבעית לחלוטין לבעלי חיים. באמצעות בעל החיים, יכול הילד "לשדר" למטפל מסרים מתוך עולמו.
טיפולי הריפוי באמצעות בעלי חיים מבוססים על "משולש" תקשורת תרפויטי: המטפל – בעל החיים – המטופל. בעל החיים משמש כמגשר וכמתווך, והוא מאפשר עבודה דו-כיוונית ורבת משמעות. במהלך הטיפול מוזכרות תכונותיו ה"אנושיות" של בעל החיים, באופן שיכול ליצור הקבלה לרגשותיו של הילד.

פוטנציאל הריפוי

ב"משולש" שנוצר בין המטפל, בעל החיים והמטופל, נוצרים מצבים ייחודיים:
הקשר לבעל החיים מבוסס על תקשורת לא-מילולית, ובכל זאת ניתן להביע בו רגשות.
בעזרת בעל החיים, נוצרים מצבים חדשים, בלתי-מוכרים, הדורשים מהילד תגובה מיידית. במקרים אלו נדרש מהילד להתקרב ולתת אמון. כך ניתן לבנות יחסי כנות (תחילה עם בעל החיים), שאינם כוללים תקשורת מילולית, ולעודד התפתחות נפשית בריאה אצל הילד.
בעלי חיים אינם מעבירים ביקורת ואינם "מחלקים ציונים". במחיצתם הילד יוצר קשר, שאינו כרוך במתחים או בציפיות. כך מתבססת אצלו תחושת הצלחה, המחזקת את הביטחון העצמי ומסייעת גם בתחומי חיים אחרים.